סיפורי ריצה: Rennsteiglauf

אז מה היה שם?

Rennsteiglauf הוא אחד ממירוצי השטח הגדולים באיזור (מבחינת מספר המשתתפים). הוא מתקיים ביער תורינגיה, כמה מאות ק"מ דרום מערבית ברלין, בארבעה מקצים עיקריים - 78 ק"מ, 43 ק"מ, 21 ק"מ ו-35 ק"מ הליכה, בסה"כ 15,000 משתתפים. זו הפעם ה-43 שהמירוץ מתקיים, מסורת מדהימה בפני עצמה.
כל המקצים יוצאים ממקומות שונים אך מסתיימים באותה נקודה, ושם יש חגיגה ממש גדולה.
כל המקצים מתקיימים על חלקים ממסלול באורך 170 ק"מ שנקרא Rennsteig החוצה את יער תורינגיה ועובר בין הכפרים, היערות, הנחלים והשדות שלו.

המסע שלי למירוץ היה ארוך ומרתק וכלל שלושה אוטובוסים, שתי חשמליות ולילה קצר עם השכמה מוקדמת ב-Jena, עיר קטנה במרחק של כשעה מנקודת הזינוק (וכשאני אומר עיר "קטנה" אני מתכוון ל-110,000 תושבים. קטנה, במונחי גרמניה).
בארבע בבוקר עזבתי את Jena באוטובוס מאורגן לכיוון הזינוק בעיירה Neuhaus am Rennweg. שם גרים 7,000 תושבים בגובה של 800 מטר מעל לפני הים. כפר של ממש.

אמנם הגעתי כשעתיים לפני הזינוק ועדיין לא היו שם הרבה אנשים, אבל כבר אפשר היה להרגיש באוויר משהו קצת אחר. כפרי, משפחתי וחם בצורה שאני לא מכיר מאף מירוץ אחר שהייתי בו. קשה לשים את האצבע על הדבר שמוביל להרגשה הזו.

נכנסתי לשטח הכינוס, שהוא בעצם אולם ספורט בעיירה. עשרות שולחנות באורך עשרות מטרים עם ספסלי ישיבה. מסביב עמדות קטנות שמוכרות אוכל של לפני-מירוץ - חצאי לחמניות עם גבינה או נקניק, ביצים קשות, ריבה, חמאה, נוטלה, קפה, תה. אקספו לא תמצאו כאן.

מייד קניתי שני חצאים של לחמניות, אחד גבינה, אחד נקניק וביצה קשה אחת. המחיר - 2.5 אירו.

משם המשכתי לנקודת חלוקת מספרי החזה שהייתה בבניין סמוך. סדר מופתי שכזה לא ראיתי בחיי. אנחנו מדברים על מקצה עם אלפי אנשים. עמדות מסודרות ומשולטות, מתנדבות פנסיונריות שמחלקות את כל הציוד בחיוך ובאהבה.

בחוץ כבר היו הרבה אנשים, הזינוק מתקרב.

אחד הדברים ששמתי לב אליהם בריצות שלי בעיר, והתחדד אפילו יותר במירוץ הזה, הוא עניין הציוד והלבוש של האנשים. יש משהו מקסים ומאוד לא טרנדי בביגוד ובציוד של הרצים. בעוד בארץ אנו רגילים לראות רק אדידס, נייקי, גרמין וסונטו, כאן תמצאו עולם שלם של מותגים שאתם לא מכירים.

תראו אנשים רצים עם חולצות של חברות שלא שמעתם עליהן מעולם, תיקי מים שלא שמעתם עליהם, לפעמים סתם עם איזה מכנס עלום שם ומעיל רוח שאין עליו אפילו שם של מותג. סונטו וגארמין רואים גם כאן, אבל על פרק כף היד של אנשים לא מעטים רואים שעונים ממש פשוטים. לפעמים שעונים רגילים.

זה מתחבר לכך שרואים בברלין עצמה הרבה מאוד אנשים בלי סמרטפון. הרבה מכשירי טלפון עם כפתורים, כמו של פעם. ואנשים מסתדרים איתם יפה מאוד.

זה נכון שהמבחר פה גדול יותר, ולכן גם רואים סוגים שונים של ביגוד ספורט, אך יש הרגשה שכאן אנשים לובשים מה שבא להם, ולא מה שכל השאר קונים.

קצת חימום והזינוק מגיע. כולם מוזנקים מתוך אצטדיון ספורט קטן של העיירה.

זה המקום להזכיר שבנקודת הזינוק עמדה במה ועליה תזמורת חיה. טובות, חצוצרות וכו'. במשך שעה שלמה לפני הזינוק הם ניגנו שירי עם גרמניים וכרוז גרמני חביב סיפר מדי פעם עובדות על המירוץ וגם דאג לעדכן כמה זמן נשאר.

עשר דקות לפני הזינוק קרה דבר מוזר. הכרוז קרא לכולם להצטרף לשירה עם התזמורת. התזמורת החלה לנגן שירים שאני, כמובן, מעולם לא שמעתי עליהם, אך הקהל, שמנה אנשים מכל הגילאים, נראה משולהב כאילו רובי וויליאמס על הבמה. וכך, אלפי רצים עומדים במגרש ספורט קטן באמצע שומקום, ושרים שירי עם גרמניים, כולל הנפות ידיים וריקודי עם גרמניים. כולם רקדו, בלי יוצא מן הכלל. חוץ ממני. אני יודע שלא תאמינו לי, ולכן הכל מתועד בוידאו שבסוף העמוד.

יצאנו לדרך. ק"מ אחד של עליה ארוכה ותלולה בעיירה, כשמהצדדים התושבים עומדים במרפסות ובחצרות עם רעשנים ועושים המון שמח. המוטיב הזה חוזר על עצמו מאוחר יותר בכל עיירה שנגיע אליה.

שישה ק"מ של כביש הובילו אותנו אל הכניסה ליער.

כמות העצים, הנחלים, השדות והכפרים שראיתי בריצה הזו פשוט בלתי נגמרת. אביב כאן עכשיו והכל צומח בכל מקום. שמש בשמיים ואנחנו רצים ביערות שהשמש בקושי מצליחה לחדור אליהם מרוב עצים וענפים. מרגישים את הטבע מתחת לכפות הרגליים.

300 מטרים לפני תחנת הרענון הראשונה כבר שומעים את המוסיקה הגרמנית מהרמקולים שבתחנה. כרוז צועק בגרמנית בלי הפסקה "לימונדה וקולה בצד שמאל, תה ומים בצד ימין!". לימונדה? קולה? תה? מה תה? אנחנו באמצע מירוץ.

אבל אז הגיעו עוד תחנה ועוד תחנה. לחמים עם גבינות ונקניקים, לימונים, בננות, תפוחים, דייסה מוזרה וגם בירה. אין כמו לשתות בירה באמצע ריצה. הקולה, המים, הלימונדה והתה כמובן שהיו שם גם בכל תחנה. שפע אדיר. אני הייתי יחסית מאחור, ותמיד היו כמויות מדהימות מהכל. עוד מתנדבות פנסיונריות עם חיוך ענק על הפנים ומילות עידוד (בגרמנית כמובן). ואל תשכחו את התזמורת החיה מנקודת הזינוק. הייתה תזמורת כזו כמעט בכל נקודת רענון (לא מאמינים? זה גם בוידאו). לא שניים שלושה נגנים. כעשרה נגנים.

בכל עיירה וכפר שאנחנו חוצים עומדים התושבים בחוץ ומוחאים כפיים. מדי פעם חוצים כביש. השוטרים עומדים וחוסמים את המכוניות ולא שוכחים תוך כדי לעודד, לצעוק ולחייך. היה נדמה שכולם מחייכים, בכל מקום. כל שוטר כזה שעברתי גרם לי לחשוב על שוטרים בישראל. אבל לא בשביל זה אנחנו כאן.
נפילה קלה בק"מ ה-26 לא עצרה אותי, אך קצת האטה אותי עד תחנת הרענון בק"מ 29, שם קיבלתי טיפול רפואי, והמשכתי בדרך. אפילו הצוות הרפואי היה כל כך מקסים, שכמעט רציתי לקחת אותם איתי להמשך הדרך.
מזג האויר הנפלא שליווה אותנו מההתחלה - שמש ו-15 מעלות, התחלף ברגע אחד בק"מ ה-32 בגשם סוחף. מבול של ממש. בעיירה הראשונה שחצינו במבול, סביב ק"מ 36, נדהמתי לראות את כל התושבים עדיין עומדים בחוץ. מעילי גשם ומטריות ענק. עם אותם רעשנים ואותם ילדים שמתלהבים כשאנחנו עוברים. הגשם לא עוצר אותם.
הריצה בנופים האלו ובתוך היער בגשם הסוחף הייתה חוויה סוחפת (תרתי משמע). הדרכים, כמובן, הפכו לבוץ. הטבע הזכיר לנו מי באמת בעל הבית ושהוא יעשה מה שירצה ומתי שירצה. הרגשתי קטן מאוד ברגעים האלו מול העוצמה של היער, השדות והגשם. ואז הגיעה סופת הברד. זה כאב.
נקודת הסיום הייתה בעיירה Schmiedefeld שמונה כ-2,000 תושבים. בשני הק"מ האחרונים, שהיו בעיירה עצמה, אני חושב שפגשתי כל אחד מ-2,000 התושבים האלו.

הטבע ריחם עלי וכ-500 מטר לפני הסיום הגשם פסק ברגע אחד. חציתי את קו הסיום עם חיוך ענק מרוח על הפרצוף. זה זה. זה בדיוק מה שאני אוהב והסיבה שבגללה אני רץ. הטבע. כל השנים על האספלט הובילו אותי למירוצים מהסוג הזה. זה המקום הטבעי שלי.
מקלחת חמה, עוד טיפול מהצוות הרפואי, נקניקיה, ופל בלגי עם קצפת והרבה הרבה בירה לאחר מכן התחלתי את המסע הביתה לברלין, אליה הגעתי לקראת חצות.
למחרת בבוקר כבר התייצבתי על קו הזינוק של מירוץ Big 25 במגרש הביתי שלי בברלין. מירוץ כביש כיפי שמסתיים בכניסה לאצטדיון האולימפי המרשים של העיר וסיבוב ניצחון על המסלול עד לשער הסיום, כאשר אנשים יושבים וצופים ביציעים ומוסיקה מחרישת אוזניים מתנגנת באצטדיון. חוויה יוצאת דופן, אך שונה לחלוטין מזו של הטבע.

מצרף כמה תמונות נבחרות מהיומיים האלו וגם וידאו קצר ממירוץ השטח.

וידאו: https://youtu.be/Km8BuDkWnJA